הפרעת קשב וריכוז מתבטאת בקושי למקד את תשומת הלב והקשב לאורך זמן ובמידה מספקת לגירוי אליו רוצים, או נדרשים, למקד אותם. כל בני האדם מרגישים קושי כזה מדי פעם, אך הקושי הופך להפרעה כאשר הוא עקבי, מתמשך ופוגע בתפקוד. הדוגמא הנפוצה היא ילד המתקשה להקשיב לשיעורים בבי"ס, אך גם למבוגר המתקשה למלא טופס או לעשות הגהה למסמך עלולה להיות פגיעה בתפקוד. ההפרעה בקשב ובריכוז מלווה במקרים רבים גם בהיפראקטיביות, שמתבטאת בתזזיתיות יתר, קושי להישאר במקום אחד לאורך זמן והתנהגות אימפולסיבית ולא מווסתת. ההפרעה הפכה לנפוצה ביותר בשנים האחרונות, כאשר ההערכות הן כי בין 5-12% מהאוכלוסייה סובלים ממנה. זו אחת ההפרעות הפסיכיאטריות הנפוצות והמטופלות ביותר, וגם אחת היחידות שאינה מלווה בסטיגמה ובושה. עם זאת, חשוב להדגיש שיש הבדל דרמטי בין אנשים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז לבין אנשים המתקשים להתרכז מדי פעם בלימוד למבחנים, ושהפרעה זו, במיוחד כאשר היא לא מטופלת באופן מתאים, עלולה לגרום לפגיעה בתפקוד בכל תחומי החיים: לימודים, תעסוקה, מערכות יחסים, התנהלות יומיומית (חשבונות, סידור הבית) ועוד.

מדוע אנו רואים קפיצה דרמטית בשנים האחרונות בשיעורי האבחון של ההפרעה, ומדוע היא אחת ההפרעות היחידות שאינה מלווה בסטיגמה? הסיבות לעלייה בשיעור האבחון אינן חד משמעיות כמובן. אחת הסיבות שניתן לחשוב עליהן היא שכמות, מורכבות ועוצמת הגירויים שאתם אנו מתמודדים היא חסרת תקדים. משום שכל אחד מאתנו צריך לעבד כמות כה גדולה של מידע, המוח שלנו קורס תחת העומס ומתקשה לבחור מהו הגירוי הרלוונטי ביותר מבין מאות הגירויים העוצמתיים שהוא מופצץ בהם כל הזמן. סיבה נוספת לעלייה באבחון היא שהטיפול התרופתי בריטלין יעיל באופן מעורר השתאות. הממצאים המחקריים הם ש-85-90% מהמטופלים מדווחים על השפעה חיובית של התרופות מאריכות הקשב (ריטלין, קונצרטה וכד'), במיוחד אם מנסים 2 תרופות שונות. מדובר על יעילות שאין דומה לה בין התרופות הפסיכיאטריות, ונדירה בין תרופות בכלל. היעילות שלה מביאה לכך שגם אנשים שאינם סובלים מההפרעה מבקשים להשתמש בה, משום שהיא מסייעת להם להתרכז במשימות משעממות שקשה להתמיד בהן לאורך זמן (למשל, ללמוד למבחנים בתקופת בחינות).

הטיפול התרופתי בהפרעת קשב וריכוז הוא כה יעיל גם בזכות העובדה שבניגוד להפרעות כמו דיכאון, שהמנגנון המוחי שלהן מורכב ולא מובן עדיין, הפרעת קשב וריכוז ממוקמת פחות או יותר בחלק מסוים של המוח. הבנת המנגנון המוחי מאפשר פיתוח תרופות ממוקדות ויעילות הרבה יותר. מעניין שגם מטפלים מחשיבים הפרעת קשב וריכוז כהפרעה יותר "מוחית" ופחות "רגשית", תפיסה שמחלחלת לציבור הרחב בדמות העובדה שזו הפרעה כמעט נטולת סטיגמה. בניגוד לדיכאון שנתפס כהפרעה "רגשית" ולכן כחולשה, הפרעת קשב וריכוז נתפסת כ"הפרעה של לימודים", פגם מולד במוח שאינו קשור לתפקוד הרגשי של האדם. עם זאת, חשוב לי להדגיש שוב שלהפרעה עלולות להיות השלכות רגשיות ותפקודיות משמעותיות. במחקר של ד"ר חגי מעוז בו לקחתי חלק גילינו הבדל בין הפרשת האוקסיטוצין (הורמון הקשור בהתנהגות חברתית) בילדים עם הפרעת קשב וריכוז לעומת ילדים שאינם סובלים מההפרעה, בעת אינטראקציה עם הוריהם. המשמעות היא שהמערכת ההורמונלית של ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מכוונת אותם באופן יעיל פחות מהרגיל להתמקד במערכות יחסים, וכך התפקוד החברתי שלהם עלול להיפגע. גם ההתנהגות האימפולסיבית והלא מווסתת של הסובלים מההפרעה עלולה לפגוע בתפקודם במערכות יחסים.

בפוסט הבא אכתוב על הפרעה בוויסות רגשי הקשורה להפרעת קשב וריכוז, והאתגר בהתמודדות אתה.