גיל ההתבגרות הוא תקופה המאופיינת בשינויים מהירים ודרמטיים במיוחד בכל מישורי החיים. השינויים המהירים הללו מציבים אתגר קשה ביותר לכל מתבגר ומתבגרת, של הסתגלות מהירה ולא צפויה לגוף חדש, רגשות חדשים, דרישות חדשות ואפשרויות חדשות. זוהי כמובן משימה מורכבת ומאתגרת ביותר, מה שהופך את גיל ההתבגרות לעיתים קרובות לעמוס במשברים. השינויים המהירים מכריחים את המתבגרים לגלות מחדש מי הם, לגבש לעצמם זהות חדשה. הבלבול שמייצר התהליך של גיבוש הזהות יכול להביא אותם לבדוק כיוונים שונים ודרכים שונות להגדרה עצמית, שיכולים להראות מהצד קיצוניות וגחמניות. נוסף על הבלבול, תהליך גיבוש הזהות מייצר גם תסכול רב וכעס, בעיקר משום שהסביבה מתקשה להגיב באופן מותאם לזהות המתגבשת והלא-קוהרנטית שמציג המתבגר. הבלבול, הכעס והתסכול מובילים לכך שמתבגרים מחפשים פעמים רבות קבוצת השתייכות מצד אחד, ופורקן לזעם שלהם מהצד השני, בקרב קבוצות של תרבות נגד. ניתן לחשוב על דוגמאות לכך מ"ילדי הפרחים" ועד תופעת הנערים המחופשים לליצנים שחווינו בחודשים האחרונים. עם זאת, חשוב לזכור שגם מרבית החלוצים שהקימו את המדינה הגיעו לכאן כבני נוער..
הערה חשובה: כפי שתראו בהמשך, אני מציע לנסות להבין את המניעים העמוקים שפועלים מתחת להתנהגות של המתבגרים לא בכדי להצדיק את המעשים שלהם! כאשר הם עושים משהו אסור כמו להפחיד את העוברים ושבים או להתנהג באופן מלזל להוריהם יש להפסיק את ההתנהגות המזיקה או האלימה בהקדם. ההבנה אינה פיתרון בפני עצמה, אלא אמצעי. אני טוען שאם נקשיב לרבדים הנסתרים של ההתנהגות הבעייתית נוכל לתת לה מענה יעיל ומהיר יותר.
מאפיין נוסף של גיל ההתבגרות, הוא קונפליקט ובלבול בין תלות לעצמאות. מבחינה תפקודית, ניתן לשרטט באופן גס קו לינארי המתקדם מתלות מוחלטת בגיל הינקות, לעצמאות תפקודית בגיל הבגרות. גיל ההתבגרות הוא התקופה בה ה"מטוטלת" נעה באופן הבלתי יציב ביותר בין שני הקטבים הללו. אפשר לנסח זאת כך: "הם רשאים לנהוג אבל אין להם מכונית". הכוונה היא שנפתחות עבורם אפשרויות שונות, כתוצאה מההתפחות הגופנית והשכלית שלהם ו/או אפשרויות שהחברה פותחת בפניהם בהדרגה, המשנות את חייהם ללא היכר. המלכוד של העצמאות התפקודית הוא שהאפשרויות החדשות כרוכות גם באחריות שהולכת וגדלה. אם נחזור לדוגמא הקודמת- נהיגה פותחת אפשרויות חדשות לניידות ממקום למקום במהירות ובאופן עצמאי, אך נהיגה מחייבת החזקת מכונית, הכרוכה בטיפולים במוסך, תשלומי מיסים, מילוי דלק וכו'. הפער בין האפשרויות החדשות והמרגשות לבין האפשרות להגשים אותן בפועל עלול לייצר בלבול ותסכול. רבים מהם גם רוצים להנות מהאפשרויות הללו לצד הביטחון שמעניקה רשת הביטחון של ההורים. הבעיה היא שרשת הביטחון הזו מגיעה יחד עם הגבלות שמטילים ההורים, מה שמחמיר את התסכול והכעס.
כיצד אנו כחברה בכלל, והורים בפרט, יכולים לעזור למתבגרים לעבד את הקונפליקטים המורכבים הללו ולפרוק את הזעם שלהם בצורה יותר בונה ופחות הרסנית? ליחסי הורים ומתבגרים אתייחס באופן מורחב בפוסט הבא. כחברה, אני חושב שעלינו להתייחס להתמודדות עם האלמנט המרכזי שמשנה את גיל ההתבגרות כיום והוא המכשירים הדיגיטליים, להשפעתם התייחסתי בפוסט קודם ואמשיך בפוסטים הבאים.
